אין ציונות בלי אחריות אישית
כשהקמתי את החברה הראשונה והלכתי לגייס כסף, פגשתי משקיע ששאל אותי: מה ה-skin in the game שלך?
לא הכרתי את המושג, אבל הבנתי תוך כדי השיחה שהוא שואל בעצם מה אני שם בתוך האירוע הזה? האם אני שם כסף, אני שם את הזמן שלי, את המוניטין, מה אני מפסיד אם זה לא עובד? הוא יודע מה הוא יפסיד אם זה לא יעבוד, את הכסף שהוא משקיע. אבל הוא שאל מה איתי. כי מה שהוא באמת רוצה לבדוק זה עד כמה אני מרגיש שזה עליי. עד כמה אם זה לא יעבוד אני ארגיש תחושה קשה, אני אפגע מזה. כי זו אולי המשמעות הכי עמוקה של אחריות, ההרגשה שזה עליי.
ועכשיו תעבירו את זה למדינה.
מה ה-skin in the game של אזרח? הוא נותן את השנים הטובות ביותר שלו לצבא, הוא מסכן את החיים שלו, הוא משלם מיסים, הוא עובד, הוא מקים פה חברות. הוא בונה פה בית.
אבל יש היום הרבה ישראלים שיש להם פחות skin in the game. וכשאין לך skin in the game אתה לא מרגיש אחריות. להיות ציוני זה להרגיש אחריות. לדעת שזה עליי. וככה מי שלא ציוני מרגיש פחות אחריות, ומי שיש לו פחות skin in the game מרגיש פחות ציוני.
זה ביצה ותרנגולת. זה נכון לגבי אנשים וזה נכון לגבי קהילות שלמות.
ובסוף, כשזה עליי אז אני משרת. אני עובד. אני מקים חברות. אכפת לי.
אני לא שונא. אני לא מלכלך. אני לא זורק זבל. אני לא נוהג בפראות. אני שומר על החוק. אני מחפש איך לגרום למקום הזה להיות הבית הכי טוב בעולם.
אני מבין שחייבים להסתכל מנקודת המבט של טובת המדינה.
זו החזרה בתשובה הכי גדולה שנדרשת בדור שלנו- החזרה בתשובה של הציונות. זו המשימה שלנו.
