ציונות אמיתית לא נמדדת בפוזיציה
ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ברובה היא ציונות במיטבה. מי שלא מבין את זה כופר ביסודות שעליהן הוקמה מטולה, ניצנה והתנועה הקיבוצית.
אבל גם מי שלא מוכן לקבל את זה, צריך להבין שהאיומים בקיצוץ תקציביים שמכוונים כלפי אוכלוסייה אשר משרתת עובדת ותורמת רבות לקיום המדינה (כולל שיעור שירות קרבי גבוה לאין שיעור מחלקה באוכלוסייה) זה פופוליזם טהור שמנציח את הריב הצדקני והמסוכן של המחנות הפוליטיים המובילים בישראל.
האם יש לקיים דיון רציני על סדרי עדיפויות? כן. בהחלט.
אין שום ספק שאצבע הגליל והצפון בכלל צריך לקבל דחיפה תקציבית משמעותית (אגב אני הולך לסיור שם מחר - לראות בעיניים את ערי הרפאים).
מאיפה נביא את הכסף? יש הרבה מאוד מקורות.
האם יכול להיות שזה יסיט תקציבים מגבעות השומרון? יכול מאוד להיות. כמו שזה יסיט תקציבים מתל אביב.
גם ההסתערות המיידית על ד״ר יעל דוקוב-רויטמן מטעם כל מי שלא משתייך למחנה הפוליטי שלה, מייצגת בצורה מיטבית את כל הרע של ״ימי הנס״ האלו - הכל נשפט לפי הפוזיציה. לא עיניים טובות, לא דקה של חסד ובעיקר - אף אחד לא נותן למציאות לבלבל אותו. רק הפוזיציה.
לא שחסרות דוגמאות מהצד השני כמובן על תעדוף לקוי והזוי של ממשלה רופסת שמקריבה את בטחון המדינה ומקדמת סרבנות מערכתית רק כדי לשמר את קיומה של ממשלת ימין כדי שחס וחלילה לא נקבל פה גל טרור רצחני ומדינה פלסטינית על הגבול ואז בראשותם אנחנו מקבלים את גל הטרור הגדול ביותר ומדינה פלסטינית נמצאת מעבר לפינה.
אז מה כן?
כן דיון ציוני אמיתי על סדרי עדיפויות לאומיים - כזה שמסתכל קודם כל על ביטחון, על ריבונות, על שירות ונשיאה בנטל, ולא על שיוך למחנה.
כן חיזוק דרמטי של הצפון, של הגליל ושל קווי הספר, מתוך הבנה שזה קיומי.
וכן, גם בחינה מפוכחת של כל תקציב, בכל מקום, כולל ביהודה ושומרון, כולל בתל אביב.
מי שבאמת אכפת לו מהמדינה, צריך להיות מסוגל להחזיק שתי מחשבות יחד. גם להגן על ההתיישבות כמעשה ציוני עמוק, וגם לדרוש אחריות וציות לחוק.
סדרי עדיפויות ושיח לאומי שלא בנוי על שנאה, החרמות ופופוליזם.
זה אולי יפתיע חלק מהפוליטיקאים שעסוקים מאוד בלפרק את החברה הישראלית, אבל ציונות לא נמדדת בכמה חזק אתה שונא את המחנה שממול, אלא דווקא ביכולת להניח פוזיציות בצד ולשאול ביושר - מה מחזק את מדינת ישראל ואת העם שחי בה.
