אנחנו ברגע מוזר בעולם. האמת יוצאת החוצה בלי פילטרים, וגם השקר והצביעות עומדים עירומים לגמרי. אין כבר אזור דמדומים. הכול חד.

תראו את קאמלה האריס, ברני סנדרס, אוקסיו קורטז ועוד מתנגדים בתקיפות לכל פגיעה באיראן. תסתכלו על ראש ממשלת ספרד ואירלנד ומזכ״ל האו״ם שממהרים לגנות, ועל מקרון שעושה פליקלאק מילולי כדי לא לומר שום דבר חד וברור. וגם אצלנו, באולפנים, כבר מתחילים הדיבורים על לעצור, על לדעת מתי לקפל, על להגיע להבנות עם מי שנשאר שם.

וזו בדיוק הנקודה שבה מתבהר מי רוצה הכרעה ומי רוצה שקט מדומה.

משטר שמממן טרור עשרות שנים, שמפעיל שלוחות בכל גבול סביבנו, שעמד מאחורי מתקפות דרך חיזבאללה, חמאס ואחרים, שחיסל 38,000 אזרחים מבני עמו, הוא לא בעיה תיאורטית. הוא איום פעיל. מי שמסתכל על זה ורואה מורכבות במקום רוע, פשוט בוחר לא לראות.

מהי הכרעה במקרה הזה?

פירוק מלא של היכולות הגרעיניות. לא הקפאה, לא דחייה, לא אחוזי העשרה נמוכים יותר. הוצאה של כל האורניום המועשר, סגירה מוחלטת של התשתיות, כך שאין דרך קלה לחזור לשם.

פירוק היכולות הבליסטיות. לא מגבלות טווח, לא ניסוחים עמומים. פירוק יכולת.

ופירוק טבעת האש. ניטרול המערך האזורי של שלוחות, מיליציות, ארגונים שמופעלים מטהרן ומשמשים זרוע ארוכה.

אבל גם זה לא מספיק אם המכונה שמייצרת את הכול נשארת על הרגליים. ולכן הכרעה אמיתית כוללת גם שינוי שלטוני. זה יכול לקרות בכמה דרכים, ואף אחת מהן לא פשוטה. אופוזיציה פנימית שתתארגן סביב הנהגה שמסוגלת להחזיק מדינה. דמות מהגולה שתחזור עם גב ציבורי אמיתי. תהליך פנימי מתוך המערכת שיביא מעבר שלטוני. ואולי גם תקופה של כאוס ופירוק למחוזות עד שמשהו חדש יתייצב.

ולכן ברגע הזה חייבים שלושה דברים ברורים.

קודם כול, אם זה נגמר, זה נגמר רק אחרי שמולאו כל המטרות. לא כמעט. לא בערך.

שנית, אם רוצים שינוי אמיתי, צריך לאפשר שתיבנה הנהגה איראנית פנימית חזקה. בלי הנהגה כזאת, הוואקום יתמלא באותו חומר ישן. העם האיראני חוגג את מותו של חמינאי ורוצה לחזור לברית עם ישראל וזו הזדמנות אדירה.

ושלישית, הברית שנולדה מתוך העימות הזה חייבת להפוך למשהו קבוע. ובבסיסה מדינות שגילו עמדה ברורה, שכיבדו את ישראל ולא פעלו כנגדה כמו בחריין ואיחוד האמירויות ורק לאחר מכן כל מי שאיראן תקפה, כל מי שמבין את הסכנה, גם הם יכולים להיות חלק מציר מתואם ויציב. גם כאלה שאני לא אוהב. גם כאלה שפגעו בנו בעבר. לפעמים סדר חדש נבנה מהבנה משותפת של איום.

פורים 2026. המסכות יורדות.

‍

אני כותב אליכם בימים מורכבים מאוד למדינת ישראל.

מדינת ישראל נכנסה לשלב משמעותי במערכה מול איראן איום אסטרטגי שמלווה אותנו עשרות שנים. במשך שנים רבים מאיתנו חיכו לרגע שבו ישראל תפעל באופן נחוש וברור מול האיום הזה. כעת, כשהמהלך יוצא לדרך, נדרשת מאיתנו בהירות ואחריות.

אני רוצה לומר את הדברים בצורה ישירה.

לא לאהוב את נתניהו זה לגיטימי.
לרצות שיסיים את דרכו הפוליטית זה לגיטימי.
גם אני ביקרתי אותו בחריפות, לפני השביעי באוקטובר ואחריו. ביקרתי את הרפיסות מול חיזבאללה, את ההתנהלות מול חמאס, ואת המדיניות ארוכת השנים שהובילה אותנו למציאות ביטחונית מורכבת כל כך.

אני לא מוחק את השביעי באוקטובר.
אני לא שוכח מי אחראי למדיניות שהביאה אותנו לנקודה הזו.

ובכל זאת ברגע שבו מדינת ישראל פועלת מול איום קיומי, האחריות הלאומית קודמת לכל מחלוקת פוליטית.

איראן איננה קמפיין.
היא איננה ספין.
היא איננה כלי במאבק השבטים הפנימי שלנו.

היא איום ממשי על קיומנו כאן.

כאשר מתקבל מהלך ביטחוני נכון שמטרתו להגן על עם ישראל אני אתמוך במהלך. לא באדם. לא בקריירה שלו. במהלך עצמו.

ציונות לא שאלה מעולם מי עשה את הדבר הנכון.
היא שאלה אם הדבר נכון לעם ישראל.

את החשבון הפוליטי נמשיך לעשות.
את הביקורת נמשיך להשמיע.
ביום שאחרי נמשיך לפעול כדי להוביל את ישראל חזרה לדרך ציונית אחראית וטובה יותר.

אבל עכשיו לא מחלישים מבפנים.
יש דברים שגדולים מכל אחד מאיתנו. וגם גדולים מכל מנהיג.

והרגע הזה הוא גם זמן של הכרת תודה.

תודה לטייסים.
לאנשי המודיעין.
ללוחמים.
לאנשי מערך ההגנה האווירית.
ולכל מי שעבדו שנים בשקט כדי שברגע האמת תהיה לישראל יכולת אמיתית לפעול.

אלה האנשים שבזכותם אנחנו יכולים להמשיך לחיות כאן.

אני יודע שהשיח הציבורי מבלבל. חלק מהתגובות שאני רואה מלמדות על קושי להחזיק מורכבות כאילו מי שתומך במהלך ביטחוני תומך פוליטית במי שמוביל אותו.

זו טעות.

אפשר לבקר מדיניות רבת־שנים בחריפות,
ובו בזמן לתמוך במהלך ביטחוני נכון בהווה.

מי שאינו מסוגל להבחין בין אדם למעשה, בין פוליטיקה לקיום לאומי, מסכן את היכולת שלנו לפעול כחברה אחת ברגעים מכריעים.

השמאל והימין לא ירפאו עד שיאהבו את מדינת ישראל יותר משהם שונאים זה את זה.

אל הדגל קמה כדי להחזיר את השיח למקום ציוני, אחראי וממלכתי.
בעת מלחמה, האחריות הזו מתחדדת.

אני מבקש מכם כשותפים לדרך להחזיק יחד את המורכבות הזו.
לתמוך במהלך שנכון למדינת ישראל.
להוקיר את מי שנמצאים בחזית.
ולהמשיך להאמין שאפשר להוביל כאן הנהגה ציונית אחראית ביום שאחרי.

יש רגעים שבהם אומרים “הנני”.
זה אחד מהם.

עם ישראל חי 🇮🇱

בברכה,
מתן יפה
יו״ר אל הדגל

‍

למדינת ישראל יש חזון כלכלי גיאופוליטי.
הוא קיים בזכות האנשים שחיים כאן, בזכות ההון האנושי יוצא הדופן, ובזכות צירוף נדיר של כמה קצוות קריטיים שמתחברים יחד לרגע היסטורי.

העסקה האחרונה של CyberArk וההנפקה בבורסה בת״א, הרכישות הגדולות שראינו בתקופה האחרונה, מרכז הפיתוח הענק של NVIDIA ביוקנעם, הפעילות של Intel ועוד אינספור מהלכים, כל אלה אינם אירועים מנותקים. הם חלק ממהלך אחד גדול שמבצר את ישראל כשותפה חיונית לעולם.

המקום שבו השילוב בין הון אנושי, ניסיון מבצעי, יכולת טכנולוגית ויזמות מאפשר קפיצת מדרגה אקספוננציאלית. זה חשוב לעולם וזה חשוב גם לישראל.

והדבר הזה משפיע גם גיאופוליטית. כשמשקיעים כאן השקעות ענק, האינטרס של המעצמות גדל. זה אינטרס ישראלי, זה אינטרס אמריקאי, וזה משפיע בסופו של דבר גם על מה שיקרה בעזה וגם על ההתמודדות מול איראן. השקעות יוצרות מחויבות, ומחויבות משנה החלטות. זה כולל את שבירת האיום של המשטר האיראני. זה כולל גם את הסיכוי, גם אם כרגע הוא נראה קטן, שתוכניות כמו זו של דונלד טראמפ בעזה יתממשו.

אני אופטימי.
יש כאן המון עבודה, אבל ההזדמנות אדירה.

כדי לממש אותה אנחנו צריכים מדינה יציבה. מדינה שלא שקועה כל היום בריב פנימי. מדינה עם חינוך מצוין, עם תשתיות שמתאימות למאה העשרים ואחת, ועם פתרון אמיתי לאירוע התחבורתי הבלתי נסבל של הפקקים. זה פרויקט לאומי עצום.ישראל יכולה להיות מטרופולין אחד מדהים. וההזדמנות הזאת, לצד הסיכונים והאתגרים, היא המשימה של הדור שלנו.

יש כאן כל כך הרבה מה לבנות.
ארץ ישראל מדהימה, והאחריות עליה היא שלנו.

הדור שלנו חייב להסתער על המשימה הזאת. הפוליטיקה צריכה לאפשר את זה, לא להפריע. לשחרר את השוק, להפסיק לבלבל את המוח, להפסיק להסית ולגרום לנו לשנוא אחד את השני. ובמקביל לוודא שבדרך למעלה אנחנו לא משאירים אוכלוסיות מאחור. לא בחינוך, לא בהכשרה, לא בחיבור למדינה ולא באכיפת החוק.

כל הדברים האלה קריטיים.
זאת המשימה שלנו. זו התוכנית של ‪אל הדגל וזו ציונות רדיקלית.
תצטרפו אלינו ויחד נגרום לזה לקרות!

‍