חדשות אל הדגל

בחזרה לדעות שלנו >
10/4/2025
אלי מאירי
מחאה היא זכות דמוקרטית חשובה, סרבנות היא חציית קו אדום

מחאה היא זכות דמוקרטית חשובה, סרבנות היא חציית קו אדום

מחאה היא זכות דמוקרטית חשובה, סרבנות היא חציית קו אדום

סירוב לשרת בצה״ל או להתייצב למילואים, גם אם הוא נובע ממניעים פוליטיים או אישיים, גם אם הוא בתחפושת של ״הפסקת התנדבות״ - הוא אקט מסוכן שמחליש אותנו כצבא • כל קריאה לסרבנות היא לא רק פגיעה בצבא - היא שירות לאויבנו ופגיעה בכוחנו

את שירותי הצבאי התחלתי כחניך בקורס טיס, ודווקא לאחר שעברתי בהצלחה את מבחני התעופה החלטתי, בצעד שהפתיע את מפקדיי, לוותר על המטוס ולבחור בטנק. היום, כמעט 30 שנים אחרי, אני גאה לומר שאני מפקד בחטיבת שריון שעשתה את מספר ימי המילואים הגבוה ביותר מתחילת המלחמה.

דווקא מהמקום הזה ולאחר שנכחתי בלא מעט לוויות של חיילים שלי, ברור לי כי כל גילוי סרבנות יוביל באופן ישיר לטירוף מערכות.  

תנועת “אל הדגל” בה אני חבר, מובילה יוזמה לחקיקת חוק גיוס ציוני שיבטיח לישראל צבא חזק, המוכן לאתגרים הרבים של ישראל בהווה ובעתיד. אנחנו לא רק פועלים בשדה הקרב, אלא גם מנסים להשפיע על המערכת הפוליטית כדי לוודא שלא יקודמו חוקי פטור משירות לאוכלוסיות שלמות - כך שתפגע יכולתו של צה״ל להגן בכל החזיתות ובבטחון המדינה.

אנחנו נוכחים בועדת חוץ ובטחון, פוגשים שרים וחברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה ומגייסים תמיכה ציבורית להצעת חוק שירות ציוני אותו כתבנו.

בשבוע שעבר, הובלנו צעדה א-פוליטית, שבה השתתפו אלפים מכל קשת החברה בירושלים והיא תוצאה של שילוב ידיים של עשרות תנועות מילואים עם הורים שכולים. הצעדה הזו הייתה קריאה לכולם לשרת אבל לא פחות מכך קריאה נגד סרבנות אחרת - סרבנות ה ״נמות ולא נתגייס!״

לכן אני מקווה לראות את מפקד חיל האויר והרמטכ״ל השריונר אייל זמיר, מדגימים הלכה למעשה שימי הסלחנות כלפי סירוב להתייצבות למילואים חלפו עם הרמטכ״ל הקודם וכל שם שחתום על ״מכתב הטייסים״ יודח משירות לאלתר. בד בבד, עלינו לפעול כך שעל כל מי שמצהיר כי לא יתייצב או לא יתגייס - יוטלו סנקציות קשות.

״איש הישר בעיניו יעשה” הוביל אותנו לחורבן ולנצחון אויבינו. בימים בהם עם ישראל חוגג את יציאת מצרים עלינו לזכור כי אין לאף אחד את הזכות להחליט כי בשם ״הישר בעיניו״ מותר לו להחליש את בטחון המדינה. אנחנו חייבים לשמור על המהות של צה”ל וחייבים לדאוג שכולם ישרתו, כדי לשמור על הנס שיצרנו - מדינת ישראל.

גם בחג הזה נזכור את 59 החטופים המוחזקים במנהרות החמאס ועלינו, אנשי המילואים, לעשות הכל כדי להיות מוכנים בכל רגע להוציא אותם ממצרים ולהכריע את אויבינו - בטנק ובמטוס.

אלי מאירי - סא״ל (במיל׳) בשריון, איש חינוך, וממקימי התנועה הציונית ״אל הדגל״

פורסם ב׳ישראל היום׳ 14/04/2025

קישור לכתבה המקורית: https://www.israelhayom.co.il/news/local/article/17727739

צילום: דובר צה״ל

בחזרה לדעות שלנו >

פוסטים אחרונים

9/12/2025
דוד שרז
זה לא אומץ. זו שחיתות מוסרית

זה לא אומץ. זו שחיתות מוסרית

קיבלתי המון תגובות על הפוסט על סיכת חבל התלייה של בן-גביר. אחת הייתה מאישה בטוויטר, שכתבה לי כך:
״אתה מלכלך את השם דוד
דוד המלך ע״ה היה גדול הַמַצְבִּיאִים בעם ישראל
את הפסוק הזה הוא כתב 👇
אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם.
אם היית יהודי היית מרגיש את הסנטימנט הזה בוער בלבך
על מה שחמאס ביצע ביהודים בשואת העוטף״
אני כותב את הדברים בתור מי ש**אשכרה** רדף אויבים בשטח כמעט עשרים שנה. ראיתי מלחמה מקרוב, הרגשתי את טעם המוות, איבדתי חברים. מהמקום הזה אני אומר: מי שבאמת לוחם, מי שבאמת ״רדף את אויביו״ ונטל חיים, לא מתהדר בזה, ולא מתענג על המוות. הוא יודע כמה הדבר הזה כבד, כמה צריך להיות עניו מולו.
אני בטוח שגם דוד המלך, כשאמר את הפסוק, לא דמיין סיכות חגיגיות של חבל תלייה. המוסר היהודי שלנו, הערכים שעליהם גדלנו, מחייבים אותנו להיות תקיפים ואכזריים מול אויב, אבל צנועים מול מושג החיים והמוות.
אני לא חושש מענישה צודקת של בני מוות. במקרים מסוימים, גם עונש מוות יכול להיות מוצדק. אני חושש ממה שהחגיגה והיוהרה סביב ההוצאה להורג מייצא לתוך החברה שלנו.
מה רואה הנער בן ה-16 שמסתכל על השר לביטחון לאומי עונד בזחיחות סיכת תלייה? הוא לא יודע לעשות את ההבחנה הדקה בין צדק לבין התענגות על דם. בין נחישות מוסרית לבין שחיתות מוסרית.
וכמו תמיד בהיסטוריה, מי שמוביל את תרבות ההתרברבות האלה הם בדרך כלל אלה שלא רדפו את אויביהם, לא נלחמו דקה בשדה הקרב, לא שירתו, לא יודעים מה זה מלחמה מבפנים. אלה שלא טענו את טעם הדם הם אלה שחוגגים את המוות.
זה העולם ההפוך שכואב לי לראות פה. לא בגלל הרחמים שלי על המחבלים, אלא בגלל האחריות שלי לילדים שלנו, לחיילים הצעירים, לחברה הישראלית שאנחנו בונים. אין לנו את הפריבילגיה לאמץ לעצמנו מוסר של חבל תלייה. אנחנו חייבים להישאר עם מוסר של חיים גם כשנאלצים, לעיתים, לשלול אותם מאויב.

לצפייה בפוסט
9/12/2025
יצחקי גליק
את הספין הזה חייבים לנפץ

את הספין הזה חייבים לנפץ

זה 23 אלף שהם לא 23 אלף

זה 3 שנים שהן לא 3 שנים

זה "חרדים" שהם לא חרדים

זה חיילים שהם לא לוחמים ולא תומכי לחימה

זה סנקציות שהן לא סנקציות

זו אכיפה שהיא לא אכיפה

בקיצור זה חוק שהוא לא חוק.

צה"ל אומר שזה לא יגייס

משרד האוצר אומר שזה לא יגייס

הציבור הציוני מבין שזה לא יגייס.

את מי מרמים?! את הציבור המשרת! את הציבור שהקריב כל כך הרבה בשנתיים מלחמה! את אלה שאתם שולחים לקרב שוב ושוב ושוב!

למען השם תגיד לנו את האמת. תגיד שזה חוק רע. רע לעתיד המדינה ורע לביטחון. אבל זה מה שהצלחת להשיג כרגע. ואז היינו מתווכחים עניינית האם זה שווה את המחיר.

יותר מדי מונח כאן על הכף.

לצפייה בפוסט
28/10/2025
יצחקי גליק
למה אנחנו לא חוברים למישהו?

למה אנחנו לא חוברים למישהו?

בכל חוג בית שאני מעביר שואלים אותי "למה אתם לא חוברים למישהו? פשוט תיכנסו לאיזו רשימה מאחורי פוליטיקאי מוכר וככה תיכנסו לכנסת. זה העיקר".

ההצטרפות של לפיד למקהלה הפופוליסטית "מי שלא משרת לא מצביע בבחירות" היא הזדמנות מצוינת להסביר למה צריך כוח פוליטי חדש ולמה בכלל קמנו.

כל מי שעוקב אחרי יודע שחוק הגיוס הוא בדמי. אני מעורב בו עד מעל הראש. אגב יש לשנות את שמו לחוק להצלת מדינת ישראל. לא פחות.

בלי שינוי קיצוני של מערך התמריצים שעם חובות מגיעות ההטבות, ובלי חובות נשללות הטבות. וסנקציות אישיות אפקטיביות. אין למדינה הזאת סיכוי. לא ביטחוני, לא כלכלי ולא חברתי-פנימי.

אבל שלילת זכות ההצבעה היא לא על הפרק. כי באותה שניה נפסיק להיות מדינה דמוקרטית. ככה פשוט.

תשמעו. דמוקרטיה זו לא השיטה הכי צודקת, והיא טומנת בחובה המון עוולות, דווקא לאלה שתורמים יותר.

אבל היא הכי פחות גרועה כמו שאמר צ'רצ'יל.

כדי להסביר לכם את האבסורד בהצעה. כמה שאלות לעדת הפופוליסטים:

האם לאסירים תישאר זכות הצבעה בדמוקרטיה שלהם? מה לגבי עברייני מין ורצח? מה לגבי גנבים? הם פחות גרועים ממי שלא משרת?

למה זכות ההצבעה של מי שמשרת בקרבי ומסכן את חייו תהיה זהה למי ששירת יומיות בגינון בקריה?

ואולי מי שמשלם יותר מיסים יקבל שני קולות? בכל זאת הוא "תרם" יותר לקופה ולכן הוא צריך להחליט איך לחלק אותה?

עכשיו הם יודעים את זה (אני מקווה), אבל זה בכלל לא מעניין אותם.

אותם מעניין דבר אחד בלבד - להיבחר. ואם זה מה שמשלהב את הקהל? ואם זה מה שהיועצים אומרים שצריך להגיד? ואם זה מה שציבור רוצה לשמוע? זה מה שנגיד.

ואם מתחרה אמר את זה. אני חייב להגיד כמוהו כדי שהקולות לא יברחו.

כשזה מגיע ממי שלפני המלחמה היה מנהיג אבירי הדמוקרטיה זה כבר מביך.

וכן. אם אתם שואלים למה לא הגיעו לרפורמה מוסכמת? לא כי לא היתה אחת כזאת. אלא כי הבייס היה כועס.

וכן. זה בדיוק הסיבה שלא יצאנו למלחמה בעזה למרות שחמאס התעצם והמשכנו להעביר לו כסף

"כי העם רצה שקט ולא היה מוכן למלחמה."

ומה שחשוב זה מה הקהל רוצה...

אפס מנהיגות.

וככה כמעט כל כותרת ופעולה פוליטית שעולה על סדר היום מנוהלת מהשיקול הפופליסטי.

נדרוש ריבונות עכשיו או עסקה עכשיו. כל אחד לפי מה שהקהל הביתי רוצה לשמוע.

אחרי התהום אליה נפלנו מגיעה לעם מנהיגות פוליטית ראויה. שמנהיגה. לא מונהגת. שאומרת אמת גם אם היא לא משתלמת.

והיא קיימת.

ראינו אותה בשדה הקרב. ראינו אותה בבתי העלמין. ראינו אותה בעשייה החברתית.

היא קיימת כאן בערימות. והיא חייבת להגיע לפוליטיקה.

זה לא משנה אם זה יהיה אנחנו או אחרים.

רק שסוף סוף היא תנהיג ותגיד לעם את האמת.

לצפייה בפוסט

הצטרפו אלינו

תודה!
יחד אנחנו כוח,
מזמינים אותך לעקוב אחרינו ברשתות

משהו השתבש, אנא נסו שוב!