חדשות אל הדגל

בחזרה לדעות שלנו >
5/1/2025
יצחקי גליק
לפעול בשלוש חזיתות בו זמנית: כך נגדע את איום מעצר חיילי צה"ל בעולם

לפעול בשלוש חזיתות בו זמנית: כך נגדע את איום מעצר חיילי צה"ל בעולם

האיום המשפטי הבינלאומי על החיילם מדאיג , אך למדינת ישראל יש כלים להתמודד גם בחזית הזו • ההצלחה תלויה בהתנהלות צה"ל והחיילים בשטח, בניית חזית דיפלומטית בינלאומית, וחיזוק ההגנה המשפטית

אנו עדים להסלמה בזירה המשפטיתהבינלאומית באמצעות השימוש המניפולטיבי שעושים ארגוני טרור בזירההמשפטית נגד חיילי צה״ל ככליללחץ פוליטי. זאת, לאחר שבית הדין בהאג פעל נגד בכירי ממשל ישראלים ואף קציניםבכירים בצה״ל שעשויים להיות מואשמים בפשעי מלחמה, לכאורה.

מדובר באיום מורכב ולא רק בזירההמשפטית, אלא גם בזירה ההסברתית והדיפלומטית, ובעיקר המוראלית, שכן המציאות בהחיילי צה״ל צריכים לחשוש מלהסתובב בעולם שמה יעצרו ויואשמו בפשעי מלחמה, יוצרתאיום תודעתי - והיא מציאות בלתי מתקבלת על הדעת.

חיילי צה”ל המגנים על אזרחי מדינת ישראלמפני ארגוני טרור, מוצגים באופן מעוות כמי שמבצעים עבירות נגד החוק הבינלאומי והםחייבים להרגיש את הגב החזק של מדינת ישראל. בכדי לגדוע את התופעה הזו באיבה,המדינה, על כלל משרדיה, גופיה הדיפלומטיים והמשפטיים וצה״ל, חייבים לפעול בשלושחזיתות בו זמנית: התנהלות צה"ל והחיילים בשטח, בניית חזית דיפלומטיתבינלאומית, וחיזוק ההגנה המשפטית.

 

החזית הצה״לית: להקפיד על משמעת

התנהלות אחראית, הקפדה על המשמעת ותיעודשיטתי של הראיות למול האיום המשפטי, צה”ל חייב להמשיך לפעול בהתאם לערכים הגבוהיםשעליהם התחנך ועליהם הוא מקפיד. צה"ל הוא צבא מוסרי. נקודה. זו לא קלישאה אלאעובדה על יכול להעיד כל חייל ומפקד. תופעות שוליים - כשמן כן הן - בשוליים.

אחר שאמרנו זאת, על צה"ל לפעוללחיזוק ההיערכות המשפטית שלו, דוחות מפורטים ותחקירים בזמן אמת, לצד תיעוד שוטף שלנתונים ופעולות מבצעיות באמצעות אמצעי וידאו. תיעוד זה אינו רק אמצעי להפקת לקחים,אלא משמש גם כהגנה משפטית וראיות עבור חיילים במקרה של תביעות בינלאומיות.

 

עשרות אלפי חיילים מילואים של צה״ל פעלובעזה ולבנון והפגינו מקצועיות גבוהה ומשמעת. לצערנו חלק מהלוחמים העלו סרטוניםותיעודים לרשתות החברתיות ואלו כעת עלולות לשמש כראיות נגדם לגופים עוינים שמחפשיםאותם.

לכן, על צה״ל להמשיך ולהטמיע בקרבחייליו בסדיר ומילואים את ההבנה כי כל פעולה בשדה הקרב עשויה להיבחן בזירה המשפטיתהבינלאומית. יש להקפיד על משמעת גבוהה בכל הנוגע לתרבות העלאת התכנים ותיעודיםהאישיים ברשתות החברתיות.

נוסף על כך, על צה"ל לטפל בחריגותשבשוליים באופן מהיר וחד, צעדים אלה יוכיחו שצה”ל כמערכת מסוגל להתמודד עם סוגיותמורכבות באופן עצמאי, תוך חיזוק אמון הציבור וצמצום אתגרי ההסברה מול הקהילההבינלאומית הביקורתית והעוינת.

אחר שאמרנו זאת, על צה"ל לפעוללחיזוק ההיערכות המשפטית שלו, דוחות מפורטים ותחקירים בזמן אמת, לצד תיעוד שוטף שלנתונים ופעולות מבצעיות באמצעות אמצעי וידאו. תיעוד זה אינו רק אמצעי להפקת לקחים,אלא משמש גם כהגנה משפטית וראיות עבור חיילים במקרה של תביעות בינלאומיות.

 

החזית הדיפלומטית: יצירת בריתות ותגובה אגרסיבית

ההחלטה המסתמנת של הנשיא דונאלד טראמפוהממשל הנכנס בארצות הברית לפעול נגד בית הדין בהאג ולהטיל עליו סנקציות, מספקתהזדמנות חשובה ביותר לישראל להרחיב את מאמציה הדיפלומטיים. יש למנף את זה ולפעולליצירת קואליציה רחבה של מדינות התומכות בזכותה של ישראל להגן על עצמה ובזכותם שלחייליה להימנע מהעמדה לדין מוטה ופוליטי.

לנו, הישראלים והחיילים שלחמו בעזהובלבנון בסדיר ומילואים, ברור שמדובר בניסיון להפוך את המוסריות הישראלית לנשקנגדה. דרך פעילות ממוקדת באו”ם, בפרלמנטים של מדינות ידידות ובתקשורת העולמית,ישראל צריכה ויכולה לשכנע מדינות נוספות לתמוך בה ולצמצם את הלגיטימציה של ביתהדין בהאג.

 

זה המקום בו על המותקף להפוך לתוקף; עלישראל לחזק את שיתוף הפעולה עם ארצות הברית ולא לחשוש לקדם יוזמות משותפות שיבטיחוסנקציות על מדינות או גופים המשתמשים במערכת המשפט ככלי פוליטי.

 

החזית המשפטית: חיזוק ההגנה המערכתית

במקביל למאמצים בחזית הדיפלומטית, ישלפעול לחיזוק המענה המשפטי שמדינת ישראל מעניקה לחייליה. המוצר הראשון שנדרש הואקרן משפטית לאומית שתממן את ההגנה על חיילים הנמצאים תחת מתקפה משפטית ושתאפשרליווי צמוד של מומחים משפטיים מהשורה הראשונה, הן בישראל והן בזירה הבינלאומיתובהסברה לחיילי צה״ל כיצד עליהם לנהוג במציאות המאיימת שנוצרה, בתקווה שהיא זמנית.

שנית, גם כאן יש מקום וצורך לעבורלהתקפה; יש להשקיע בהגנה יזומה – הגשת תביעות נגדיות ועתירות משפטיות שמדגישות אתאחריותם של ארגוני הטרור לפשעי מלחמה. גישה זו תסיט את הדיון לעבר המעשים האמיתייםשל הצד השני ותציג את מורכבות המצב הביטחוני שבו פועלת ישראל.

שלישית, קידום חקיקה שתגן על חיילי צה”למפני העמדה לדין במדינות זרות ותפגע בארגונים שפועלים נגד חיילי צה"ל (איסורקבלת תרומות מתורמים של ארגונים אלו היא אחת האפשרויות). אפשרי שחקיקה כזו תוכלליצור שכבת הגנה נוספת, במיוחד במצבים שבהם אזרחים ישראלים נחשפים לאיומים בעתנסיעותיהם לחו”ל.

כקצין שלחם בעזה ובלבנון ושרת במילואיםמעל 400 ימים מתחילת מלחמת "חרבות ברזל" אני מצפה שמדינת ישראל תדאגשהדבר האחרון שחיילי צה״ל יחששו לגביו בעת טיול בריו, בפריז או בלונדון הוא להיעצרולהיות מואשם בפשעי מלחמה.

האיום המשפטי על חיילי צה”ל דורש מענהאסטרטגי ושילוב כוחות, וההתמודדות חייבת לבוא בדמות חבילה רב-מערכתית: חיזוקהמודעות בקרב החיילים, בניית חזית דיפלומטית רחבה, ושיפור מערך ההגנה המשפטית.הפעולה האמריקנית נגד בית הדין בהאג מהווה צעד בהחלט חיובי ומעודד, אך המאבק אינויכול להישען רק על תמיכת מדינות אחרות. על ישראל ליזום ולהוביל את המאבק בעצמה,להגן על חייליה ולהבטיח שהם יוכלו להמשיך למלא את תפקידם מתוך תחושת ביטחון וגאווה.

 

עו״ד יצחק יגליק - לשעבר פרקליטמחלקת הבג״צים, רב-סרן במיל׳ בחטיבת הקומנדו וממקימי תנועת "אל הדגל"שפועלת בימים אלה לסייע לאנשי המילואים למצות את זכויותיהם הכלכליות והמשפטיות.

 

פורסם ב: ישראל היום, 5/1/2025

https://www.israelhayom.co.il/news/law/article/1709530

תמונה: צילום דובר צה"ל

בחזרה לדעות שלנו >

פוסטים אחרונים

12/9/2025
דוד שרז
להיות אלה שממציאים מחדש את התשתית הרעיונית והמוסרית של עם ישראל

להיות אלה שממציאים מחדש את התשתית הרעיונית והמוסרית של עם ישראל

הימים האלה הם ימי אלול. ימים של חום כבד, חום שמחזיר אותי לזיכרונות מעזה, מהמילואים, מהמנהרות.

אלול הוא הזמן שבו עושים חשבון נפש אישי ולאומי. הזמן שבו עשרה טון יורדים מעליך, ואתה שואל את עצמך את השאלות הפשוטות והקשות ביותר. שאלות שמהדהדות לי מ350 ימי הלחימה וממספר דומה כמעט של ימי עשייה חברתית באזרחות.

הייתי מנסח את זה ככה: האם אנחנו הדור שנולד במדבר?
לא הדור שיצא ממצרים ומת בדרך, אלא הדור שנולד מתוך השממון, מתוך חוסר הוודאות, ודווקא משם נכנס לארץ והקים חיים חדשים.
האם אנחנו אלה שצומחים מתוך שממון רעיוני, מתוך שממון פוליטי, מתוך היעדר מנהיגות ונקראים כעת להוליד מתוכנו יסודות חדשים?

הרב יונתן זקס, בספרו "לא בשם האל", כותב שהאלימות הדתית לא נובעת מעצם האמונה, אלא מהחלל שנפער כשהכול הופך יחסי. כשאין אמת יציבה, כשהכול מתפרק לנקודות מבט סותרות, מתפרצת הקנאות הדתית שמחזירה ודאות ומשמעות, אך במחיר של שנאה ואלימות. מנגד, התרבות הפרוגרסיבית מתעקשת להישאר בעמדה חלשה ומתנצלת, שאינה מסוגלת להחזיק קרקע משותפת.

אבל אם אנחנו הדור שנולד במדבר, המשימה שלנו אחרת. לא להיגרר אחרי הקצוות, אלא לבנות תשתית חדשה.
תשתית של שותפות שיונקת מהשורשים העמוקים של העם שלנו, אך מכירה גם בערכים של דמוקרטיה וחיים משותפים.
תשתית של common sense שמניחה בצד את השאלה “איך זה ייתפס” (משיחי? ליברלי? ימין? שמאל?) ושואלת שאלה אחת פשוטה: מה משרת עכשיו את עם ישראל?
תשתית של ענייניות רדיקלית  שמחזיקה זהות עמוקה ומלאת משמעות, ובו בזמן פתיחות, אנושיות, ויכולת לבנות יחד עתיד משותף.

חודש אלול מזכיר לנו שזה הזמן לעצור, לחשוב, ולהתחיל מחדש. לא להסתפק בהליכה במדבר אינסופי, אלא לבחור להיות הדור שנולד במדבר ונכנס לארץ. הדור שמניח את היסודות לישראל הבאה.

זו הקריאה לדור הצעיר: לא להעתיק את הכשלים של הדורות הקודמים, לא להיגרר לרלטיביזם חלש או לקנאות אלימה, אלא להיות אלה שממציאים מחדש את התשתית הרעיונית והמוסרית של עם ישראל. קדושה של חיים. קדושה של שלום.

פורסם: הדור 29 - כי תבוא

לצפייה בפוסט
11/9/2025
צ'רלי קירק

צ'רלי קירק

לפני חצי שנה בערך ישבתי עם חבר והתווכחנו על פוליטיקה. הוא זרק לי פתאום את השם “צ’ארלי קירק”. אני מודה, לא הכרתי. נכנסתי לאינטרנט תוך כדי נסיעה רק כדי לבדוק מה הקטע, תכננתי לראות דקה ולסגור.

אבל במקום זה מצאתי את עצמי מבלה את המשך הנסיעה במעבר בין קטעים.

ופתאום קרה לי משהו מוזר, התחלתי ליהנות לשמוע מישהו שאני לא מסכים איתו על מלא נקודות.

עזבו רגע את הנושאים הספציפיים שלחלקם התחברתי מאוד וחלקם זעזעו אותי. עצם המהות של הדיון הציבורי הפתוח שמאפשר לשבור את תיבות התהודה - העיף אותי.

וגם, למען ההגינות, קיבלתי השראה מהדרך שבה הוא נשאר רגוע, מפירוק הטיעונים בקול רגוע, ובעיקר איך שהוא גרם לי לשמוע נרטיב אחר בלי להיבהל ממנו - זה היה שיעור ביציאה מהבועה.

ופה בדיוק אני מרגיש את האסון המתקרב ובא בעקב של אלו שכבר היו.

אנחנו כחברה, ובמיוחד בישראל עם האופי המזרח תיכוני, הפכנו להיות מכורים לעמדות שלנו.

אנחנו לא מתווכחים כדי ללמוד, אלא כדי לנצח.

מי שמנסה להקשיב באמת - מקניטים אותו משני הצדדים, כי הוא “בוגד במחנה” או “נכנע”.

והתוצאה היא שכל אחד רק מהדהד את עצמו, בלי חיכוך אמיתי, בלי צמיחה.

הרצח של צ’ארלי קירק הוא לא רק טרגדיה אישית. הוא סימן לאן מגיעים כששיח מפסיק להיות כלי של חיפוש אמת והופך לקרב הישרדות של זהויות.

הוא עלול להיות יריית הפתיחה לאירוע גדול בהרבה, שאני מפחד להעלות על הכתב איך הוא יכול להראות.

הלוואי שנלמד מזה לקח.

לא לעשות את חשבון נפש של הצד השני, אלא להתחיל לדאוג להיות בעצמנו אנשים טובים יותר, נדיבים יותר, קשובים יותר.

זה התיקון עולם הכי גדול שיש - וגם הוא בכלל לא פשוט.אז בואו נפסיק להטיף לאחרים מה הם צריכים להיות ולעשות, ונתחיל לעבוד על עצמנו.

צילום: מהרשת

לצפייה בפוסט
17/8/2025
דוד שרז
 המשימה שלנו היא לבנות תשתית מוסרית-תרבותית אחרת

המשימה שלנו היא לבנות תשתית מוסרית-תרבותית אחרת

טוב, זה פוסט למטיבי לכת, למי שרוצה להבין את התשתית הרעיונית שמלווה אותי.

אני קורא עכשיו את ״לא בשם האל״ של הרביונתן זקס, ובמקביל האזנתי לערן שיר בגיקונומי, וחזרתי שוב לרעיונות של דאגלסמאריי וקן וילבר שאני הולך איתם כבר שנים, סביב מוסר, תרבויות, והדרך שבה האנושותמנסה להתקדם לאיזו אינטגרציה עמוקה יותר.

מה שמתחבר לי מתוך זה, וגם למה שקורה אצלנו עכשיו בישראל, הוא שדווקא כשהליברליזם הפרוגרסיבי מתעקש שאין אמת אחת ושאין טוב ורע מוחלטים, כשהוא מתנצל על עצם קיומו ומאבד את מה שמלכד את החברה, נוצר חלל ריק. התרבות מתפרקת לאינסוף נקודות מבט, הכול יחסי, הכול שווה.

אז, כתגובה, מופיעה הדתיות הקנאית,שמחפשת להחזיר ודאות מוחלטת ומשמעות חדה, אבל לא פעם היא מתגלגלת לאלימות, לשנאה ולמלחמה בשם האל.

זקס מסביר שהאלימות הזו לא נובעת מהדתעצמה אלא מהחלל שנפער כשהכול נהיה יחסי. אבל הוא גם מציע שהפתרון הוא לא הקנאות, וגם לא הריק הליברלי.


הפתרון הוא דרך שלישית: אמונה עמוקה, נוכחות של קדושה בחיים עצמם. לאו דווקא דתית, אלא אמונה באדם ובמה שאנחנו יכולים להיות.
הרעיון הזה הוא בו זמנית מה שמכונן מסגרת קהילתית וחברתית ומה שנבנה ומתקיים בתוכה.

אני מסתכל על ישראל היום, על המתח בין הגישות, ומבין שהמשימה שלנו היא לבנות תשתית מוסרית-תרבותית אחרת. כזו שיונקת מהשורשים היהודים שלנו ומתכתבת עם המציאות של היום. כזו שלא מתנצלת כל הזמן ולא נתקעת בעמדה של קורבן מול תוקפן, אבל גם לא מתגלגלת לקיצוניות ולשנאה. תשתית יציבה שאפשר לצעוד עליה ביחד כעם. שמחברת זהות ועומק עם חופש, חמלה, אחריות ואנושיות.

ובסוף, מבחינתי, התשובה היא פשוטה.

חיבור לנוכחות של קדושה. קדושה של חיים,קדושה של שלום.

לצפייה בפוסט

הצטרפו אלינו

תודה!
יחד אנחנו כוח,
מזמינים אותך לעקוב אחרינו ברשתות

משהו השתבש, אנא נסו שוב!