המעשה הציוני הנכון
הברית של העם והארץ מחייבת את כולנו. אסור שהפוליטיקה תשחית את ערכי הערבות ההדדית. הגיע הזמן לגיוס חובה לכל אזרח, ללא הבדל – צבאי או לאומי, חילוני או חרדי. זה הזמן לעמוד לצד אחינו ולהתגייס למען המדינה.
איך הגענו למצב בו הימין הישראלי, הצד הניצי שחותר לניצחון מוחלט, נאבק כעת נגד הרחבת מעגל גיוס החובה, כאשר יריביו הפוליטיים בעד? התשובות לוקחות אותנו תמיד לברית הימין והחרדים. בריתות הן נשק עוצמתי מאוד. הן יכולות לגרום למחנה פוליטית לפעול הפוך מהד.נ.א. שלו. בעצם, זו בדיוק המטרה שלהן. איפה שתמצא ברית, תמצא מישהו פועל כביכול נגד עצמו. החל מברית מילה, אירוע לא בהכרח נעים, דרך המונוגמיה שבברית הנישואים ועד בריתות איזוריות בעת מלחמה. לא כל הסכם סחר או דיל, הוא ברית. ברית פוגשת אותך כשלא נוח לך. כמו דיאטה, כושר או יראת שמים. לשים מחסום לעצמך, ליצור מרחב סגור שמשהו יכול להתפתח בו. המושג "ברית דמים" מעביר את המסר הזה מצוין. לכן אולי בעברית ברית לא עושים, ברית כורתים. אלוהים כורת ברית עם אברהם, בפרשת השבוע שלנו. "ברית לאמור – לזרעך נתתי את הארץ הזאת". ברית שעבור אברהם כוללת מחיר גדול: בניו יגלו למצרים למאות שנים של זרות וסבל. אלוהים יודע היטב מה הוא עושה בספר בראשית. המחיר הכבד של גלות למצרים הוא חלק בלתי נפרד מהחיבור הנשמתי בין ישראל לבין ארץ ישראל. ישראל אינה נוף ילדות מקרי. ישראל היא שאיפה והגשמה. ישנה ברית מדממת בין ישראל לבין ארצו. לכן נכתב עליה בתלמוד: "ארץ ישראל נקנית בייסורים". הברית הזאת נחתמת בזיכרון הקולקטיבי ובספר הספרים. בזכות הברית הזו זכרנו את הארץ אחרי אלפיים שנה בלעדיה.
כמו שכל ישראלי יודע, מדינת ישראל הוקמה מתוך האפר והדם. וגם כעת, אנחנו נמצאים בפרק כואב במיוחד של הברית הזאת. כבנים לעם הגולה, הנרדף, הכואב, מספר הסיפורים – הברית היא מרכיב מרכזי בחיינו כיהודים. במקורות, התורה מכונה "ברית" ויהודים מכונים "בני ברית". הפרת ברית נחשבת לחטא חמור במיוחד. מה שחתמת עליו בדמך, לעולם אל תפר. הברית הזאת היא לא רק עם הארץ ועם אלוהים, היא גם בינינו. ברית אחים, "כל ישראל ערבים זה לזה". ערבות היא אותה עמדה, בה אתה מוכן ומזומן לשם מחיר עבור בן בריתך. הדם שנשפך כאן העיר בעוצמה אדירה את הברית שלנו עם הארץ, עם ייעודנו כעם וגם את הברית בתוכנו, בינינו. עם מי אתה כורת ברית? זו בעצם שאלת השאלות. ברית לבדה לא מספיקה. הברית אותה אתה כורת, מלמדת עליך מעל הכל, מה סדר העדיפויות שלך: מה תקריב למען מה. הברית שאנחנו חווים עכשיו בשיא עוצמתה היא הברית בה אנחנו מקריבים את חיינו, את חיי המשפחה, את הפרנסה, את החירות – עבור העם והארץ. זה סדר עדיפויות כואב ומצמרר. סדר קדימויות. שלום עמי וארצי לפני שלומי. זוהי ברית. ממש כמו שההתגייסות המוחלטת להכרעת האויב היא ברית מקודשת, כך גם ההשתמטות ממנה היא הפרת ברית. היא מעשה של קריעה מזעזעת, בלי נתפסת, של הקשר הקרוב ביותר. וכעת, מעל ראשנו, בכנסת ישראל, מקדשים ברית אחת על פני האחרת: את ברית הימין-חרדים, על פני הברית בין העם היהודי לאחיו שבצרה ולארצו. את הברית הזמנית, הפוליטית, הארעית והחילונית (במובן הלא-קדוש) על פני ברית נצח שטבועה בנשמתנו, בהיסטוריה שלנו, בדמנו. זה ליקוי מאורות בלתי נתפס, שעם בני הברית עומד נגדו בתמיהה מוחלטת. איך הפוליטיקה השחיתה את הנציגים שלנו, עד כדי כך? כל אחד מאיתנו הוא חלק מהברית של העם והארץ. עם, בסופו של דבר, מורכב מאנשים. וזו האחריות שלנו, לשמוע את הארץ זועקת, את אחינו השכולים והחטופים זועקים, ולהרגיש את הברית בוערת בנו וקוראת לנו לעזוב הכל ולהתגייס למענם. זה הקול שקרא לי ולאחיי לצאת למילואים, וזה קול שחובה על כולנו לשמוע. קולה של הברית. כולנו נקראים אל הדגל. כל בני הברית. מדינת ישראל, שהיא הבית שלנו, חייבת לקחת לידיה את חובת הגיוס ולהחיל אותה על כל אזרח ואזרחית במדינה. בין אם זה שירות צבאי או לאומי, בין אם זה אזרח חילוני, חרדי או ערבי, בין אם זה ביחידה צבאית כללית או ביחידה חרדית, התפורה למידותיו של המשרת החרדי. יחד עם מנהיגים מתוך שירות המילואים כתבתי מתווה כזה, מתווה "אל הדגל". ואני רואה שליחות עליונה בלהחתים על המתווה הזה מקסימום מאזרחי ישראל, ולקדם אותו אל תוך ספר החוקים של מדינת ישראל. את הברית הזאת חייבים לשמור.
פורסם בווינט 6/11/24
קישור לכתבה המקורית: https://www.ynet.co.il/yedioth/article/yokra14140115
