חדשות אל הדגל

בחזרה לדעות שלנו >
24/2/2025
מתן יפה
‏"הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל"

‏"הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל"

‏כבר שנה שאנו עדים לכרוניקה ידועה מראש: ממשלת ישראל מכריזה "נפרק אותם וזהו", אך בפועל ממשיכה לגרור רגליים. אומרת "נצחון מוחלט" ביד אחד, וביד השניה - מוציאה את מרבית חטיבות המילואים מעזה (פברואר 24).‏ שרים בכירים יוצאים בהצהרות לוחמניות כנגד האויב, ופוגעים במאמץ המלחמתי על ידי מתן פטור של מגזר שלם מהשתתפות במאמץ המלחמתי.

‏מדברים על מלחמת קיום, אבל חיים פוליטיקה.

‏בינתיים, החטופים ממשיכים למות והחברה הישראלית ממשיכה להתפרק.

‏אינני נביא, אבל ממשלה שגוררת רגליים כבר 16 חודשים שבהם הייתה לנו את מלוא הלגיטימציה לפעול להכרעה, לא תכריע גם בעוד 16 חודשים. וגם לא בעוד 16 שנים.

‏אל תטעו, אני בעד נצחון מוחלט. הכי בעד שיש.

‏שמח לעשות עוד 300 ימי מילואים כדי להביא אותו.

‏למען הסר ספק - אני אמשיך לשרת לא משנה מה. למען הסיכוי הקל ביותר שהשירות שלי יתרום ולו במקצת - להצלת חיי חטופים או חיילים.

‏אבל תנאי סף לנצחון זה שהעומדים בראש המדינה יתחפפו לנו מהעיניים. הם ימשיכו להגיד מלחמה בטלוויזיה ולעשות את המינימום ברצועה. אין לנו סיכוי כל עוד הם בראש.

‏ושאף אחד לא יטעה - זה לא שיש לי גרגר של אמון במנהיגי האופוזיציה. גם הם, לא מפספסים הזדמנות להחליש אותנו ולפרק אותנו ואין בי ספק שלא היו יודעים להוביל אותנו לחזור להיות אומה ציונית מנצחת.

‏התחושה הכי חזקה שלי כרגע שהיא שאין מדינה, וכל אחד יעשה כטוב בעניו. אנחנו כבר לא זוכרים איך נראית מנהיגות. הכל ספין על ספין על ספין.

‏העם חייב מנהיגות אחרת לגמרי. כזו שלא רק אומרת מלחמת קיום - אלא מתנהגת ככה.

‏אפשר לנצח.

‏אפשר להשיג את שתי מטרות המלחמה:

‏1. גיוס כללי של כולם כמו בתחילת הלחימה, ולא חטיבות בודדות לביצוע בט״ש.

‏2. ⁠כיבוש וטיהור הרצועה מצפונה ודחיסת כלל האוכלוסייה לכיוון הגבול המצרי - כל יום עוד חצי ק״מ.

‏3. ⁠עצירת הסיוע ההומניטרי.

‏4. ⁠תנאי אחד לסיום הלחימה - שחרור כלל החטופים כולם כולל כולם.

‏5. ⁠גיוס מיידי של 15,000 חרדים כדי לאפשר את הלחימה.

‏6. ⁠ממשלת אחדות כדי לאפשר הכרעה מוחלטת וגיהנום מוחלט על חמאס - ברוח טראמפ.

‏אבל אף אחד מאלו לא יקרה - אלא אם כן טראמפ יחליט לדחוף את הידיים שלו לבוץ (סבירות נמוכה). ‏ההערכה העצובה שלי היא שנמשיך לראות דשדוש, הצהרות ריקות, איומים ברשתות החברתיות ומציאות שוברת לב.

‏התקווה שלי - שהציבור המשרת בעם יגיד חלאס. באמת חלאס. דור חדש של מנהיגות. לא בעתיד. עכשיו. ממש עכשיו.

‏הלוואי ונמצא את עצמנו ממש בקרוב אם שני מליון איש ברחובות. מליון מצביעי קואליציה ומליון אופוזיציה.

‏יושבים ואומרים אמת - דור הפוליטיקאים הזה כשל. את המחיר, משלמים כולנו. לא ננוח יותר עד שהם יפנו את מקומם. כולם כולל כולם. תשחררו אותנו מהעמדות הפנים והמשחקים. יש לכם שתי אלטרנטיבות. או מלחמה על מלא - בכל העוצמה והכוח עד דגל לבן. או עסקה על מלא - אם שחרור של כלל החטופים לא משנה מה המחיר.

‏אם לא תבחרו באחת מהאופציות הללו - אנחנו לא ניתן לכם מנוח עד שתתפטרו ולצמיתות ותתנו למנהיגים צעירים וציוניים להוביל את המדינה הזו חזרה אל פסי הציונות.

בחזרה לדעות שלנו >

פוסטים אחרונים

9/12/2025
דוד שרז
זה לא אומץ. זו שחיתות מוסרית

זה לא אומץ. זו שחיתות מוסרית

קיבלתי המון תגובות על הפוסט על סיכת חבל התלייה של בן-גביר. אחת הייתה מאישה בטוויטר, שכתבה לי כך:
״אתה מלכלך את השם דוד
דוד המלך ע״ה היה גדול הַמַצְבִּיאִים בעם ישראל
את הפסוק הזה הוא כתב 👇
אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם.
אם היית יהודי היית מרגיש את הסנטימנט הזה בוער בלבך
על מה שחמאס ביצע ביהודים בשואת העוטף״
אני כותב את הדברים בתור מי ש**אשכרה** רדף אויבים בשטח כמעט עשרים שנה. ראיתי מלחמה מקרוב, הרגשתי את טעם המוות, איבדתי חברים. מהמקום הזה אני אומר: מי שבאמת לוחם, מי שבאמת ״רדף את אויביו״ ונטל חיים, לא מתהדר בזה, ולא מתענג על המוות. הוא יודע כמה הדבר הזה כבד, כמה צריך להיות עניו מולו.
אני בטוח שגם דוד המלך, כשאמר את הפסוק, לא דמיין סיכות חגיגיות של חבל תלייה. המוסר היהודי שלנו, הערכים שעליהם גדלנו, מחייבים אותנו להיות תקיפים ואכזריים מול אויב, אבל צנועים מול מושג החיים והמוות.
אני לא חושש מענישה צודקת של בני מוות. במקרים מסוימים, גם עונש מוות יכול להיות מוצדק. אני חושש ממה שהחגיגה והיוהרה סביב ההוצאה להורג מייצא לתוך החברה שלנו.
מה רואה הנער בן ה-16 שמסתכל על השר לביטחון לאומי עונד בזחיחות סיכת תלייה? הוא לא יודע לעשות את ההבחנה הדקה בין צדק לבין התענגות על דם. בין נחישות מוסרית לבין שחיתות מוסרית.
וכמו תמיד בהיסטוריה, מי שמוביל את תרבות ההתרברבות האלה הם בדרך כלל אלה שלא רדפו את אויביהם, לא נלחמו דקה בשדה הקרב, לא שירתו, לא יודעים מה זה מלחמה מבפנים. אלה שלא טענו את טעם הדם הם אלה שחוגגים את המוות.
זה העולם ההפוך שכואב לי לראות פה. לא בגלל הרחמים שלי על המחבלים, אלא בגלל האחריות שלי לילדים שלנו, לחיילים הצעירים, לחברה הישראלית שאנחנו בונים. אין לנו את הפריבילגיה לאמץ לעצמנו מוסר של חבל תלייה. אנחנו חייבים להישאר עם מוסר של חיים גם כשנאלצים, לעיתים, לשלול אותם מאויב.

לצפייה בפוסט
9/12/2025
יצחקי גליק
את הספין הזה חייבים לנפץ

את הספין הזה חייבים לנפץ

זה 23 אלף שהם לא 23 אלף

זה 3 שנים שהן לא 3 שנים

זה "חרדים" שהם לא חרדים

זה חיילים שהם לא לוחמים ולא תומכי לחימה

זה סנקציות שהן לא סנקציות

זו אכיפה שהיא לא אכיפה

בקיצור זה חוק שהוא לא חוק.

צה"ל אומר שזה לא יגייס

משרד האוצר אומר שזה לא יגייס

הציבור הציוני מבין שזה לא יגייס.

את מי מרמים?! את הציבור המשרת! את הציבור שהקריב כל כך הרבה בשנתיים מלחמה! את אלה שאתם שולחים לקרב שוב ושוב ושוב!

למען השם תגיד לנו את האמת. תגיד שזה חוק רע. רע לעתיד המדינה ורע לביטחון. אבל זה מה שהצלחת להשיג כרגע. ואז היינו מתווכחים עניינית האם זה שווה את המחיר.

יותר מדי מונח כאן על הכף.

לצפייה בפוסט
28/10/2025
יצחקי גליק
למה אנחנו לא חוברים למישהו?

למה אנחנו לא חוברים למישהו?

בכל חוג בית שאני מעביר שואלים אותי "למה אתם לא חוברים למישהו? פשוט תיכנסו לאיזו רשימה מאחורי פוליטיקאי מוכר וככה תיכנסו לכנסת. זה העיקר".

ההצטרפות של לפיד למקהלה הפופוליסטית "מי שלא משרת לא מצביע בבחירות" היא הזדמנות מצוינת להסביר למה צריך כוח פוליטי חדש ולמה בכלל קמנו.

כל מי שעוקב אחרי יודע שחוק הגיוס הוא בדמי. אני מעורב בו עד מעל הראש. אגב יש לשנות את שמו לחוק להצלת מדינת ישראל. לא פחות.

בלי שינוי קיצוני של מערך התמריצים שעם חובות מגיעות ההטבות, ובלי חובות נשללות הטבות. וסנקציות אישיות אפקטיביות. אין למדינה הזאת סיכוי. לא ביטחוני, לא כלכלי ולא חברתי-פנימי.

אבל שלילת זכות ההצבעה היא לא על הפרק. כי באותה שניה נפסיק להיות מדינה דמוקרטית. ככה פשוט.

תשמעו. דמוקרטיה זו לא השיטה הכי צודקת, והיא טומנת בחובה המון עוולות, דווקא לאלה שתורמים יותר.

אבל היא הכי פחות גרועה כמו שאמר צ'רצ'יל.

כדי להסביר לכם את האבסורד בהצעה. כמה שאלות לעדת הפופוליסטים:

האם לאסירים תישאר זכות הצבעה בדמוקרטיה שלהם? מה לגבי עברייני מין ורצח? מה לגבי גנבים? הם פחות גרועים ממי שלא משרת?

למה זכות ההצבעה של מי שמשרת בקרבי ומסכן את חייו תהיה זהה למי ששירת יומיות בגינון בקריה?

ואולי מי שמשלם יותר מיסים יקבל שני קולות? בכל זאת הוא "תרם" יותר לקופה ולכן הוא צריך להחליט איך לחלק אותה?

עכשיו הם יודעים את זה (אני מקווה), אבל זה בכלל לא מעניין אותם.

אותם מעניין דבר אחד בלבד - להיבחר. ואם זה מה שמשלהב את הקהל? ואם זה מה שהיועצים אומרים שצריך להגיד? ואם זה מה שציבור רוצה לשמוע? זה מה שנגיד.

ואם מתחרה אמר את זה. אני חייב להגיד כמוהו כדי שהקולות לא יברחו.

כשזה מגיע ממי שלפני המלחמה היה מנהיג אבירי הדמוקרטיה זה כבר מביך.

וכן. אם אתם שואלים למה לא הגיעו לרפורמה מוסכמת? לא כי לא היתה אחת כזאת. אלא כי הבייס היה כועס.

וכן. זה בדיוק הסיבה שלא יצאנו למלחמה בעזה למרות שחמאס התעצם והמשכנו להעביר לו כסף

"כי העם רצה שקט ולא היה מוכן למלחמה."

ומה שחשוב זה מה הקהל רוצה...

אפס מנהיגות.

וככה כמעט כל כותרת ופעולה פוליטית שעולה על סדר היום מנוהלת מהשיקול הפופליסטי.

נדרוש ריבונות עכשיו או עסקה עכשיו. כל אחד לפי מה שהקהל הביתי רוצה לשמוע.

אחרי התהום אליה נפלנו מגיעה לעם מנהיגות פוליטית ראויה. שמנהיגה. לא מונהגת. שאומרת אמת גם אם היא לא משתלמת.

והיא קיימת.

ראינו אותה בשדה הקרב. ראינו אותה בבתי העלמין. ראינו אותה בעשייה החברתית.

היא קיימת כאן בערימות. והיא חייבת להגיע לפוליטיקה.

זה לא משנה אם זה יהיה אנחנו או אחרים.

רק שסוף סוף היא תנהיג ותגיד לעם את האמת.

לצפייה בפוסט

הצטרפו אלינו

תודה!
יחד אנחנו כוח,
מזמינים אותך לעקוב אחרינו ברשתות

משהו השתבש, אנא נסו שוב!